טוב, אז הרגע חזרתי מהרופא נשים שלי, אמרתי לו שאני רוצה להביא לעולם ילד, לבד. הוא אמר שזו החלטה מאוד אמיצה ושאל מספר שאלות, בין היתר מה אני מרגישה לגבי זה, עניתי לו שזה "עכשיו או לעולם לא". ככה אני מרגישה. אני מניחה... לא יודעת... אני מרגישה הרבה דברים. בעיקר חששות. האם אני מוכנה לזה? האם לא כדאי לי להמתין עוד קצת לזוגיות? למה דווקא עכשיו, בגיל 37 כשאני לא סגורה על שום דבר בחיים שלי? אז אולי דווקא זה, אולי דווקא זה יהיה הדבר שתלוי בי ואני לא מחכה לאף אחד אחר שיהפוך אותי למאושרת. לא מחכה יותר לאף אחד שאיתו אוכל להקים משפחה. אני והבייבי נהיה משפחה, וזה מספיק. ואולי כמה חתולים. והרבה אהבה! וזה מספיק :) הרופא גם אמר שמה שקורה, זה שנשים נכנסות להריון ואז מכירות בן זוג... מה אגיד לכן, אני בעד! ממש מבצע של 1+1. משפחות יש מכל מיני סוגים ואני בעד שהמשפחה שלי תהיה לא סטנדרטית וססגונית. העיקר בריאות והרבה חום ואהבה! אז מה השלב הבא? הפניה לרופא פוריות ולהתחיל לעכל שאני אשכרה עושה את זה. לבד!